סיפור מרגש עד דמעות אך גם מצחיק של משפחה אחת מקרב עולי עיראק המנסה להשכיח את עברה אך הוא כל כך נוכח ומשפיע כאן בחייהם בארץ - סיפורה של כל משפחה של מהגרים בישראל.
ההצגה היא הפקה של תיאטרון השחר המתמקד במורשת עדות ישראל. רוצו לראות !!!!
גם מי שאינו עיראקי, הזדמנות לפתוח צוהר לעולם היסטורי מרתק.
כאו בתמונה הימנית אני עם גילית יצחקי שכתבה את המחזה ומשחקת באותנטיות עיראקית את אחת הבנות.
2 השחקנים הנוספים בתמונה האמצעית הינם שרון מלכי ששחקה נפלא את הבת החוברת למחתרת היהודית ואלי מנשה המגלם את דמותו של דאוד שמייצג את אלו שמפקפקים בארץ ישראל כפתרון.
בסוף ההצגה, עולים השחקנים ומדברים עם הקהל וזה היה מפגש מרתק. תמיד חסר לי בסוף ההצגה המגע עם השחקנים וכאן יכולתי להחמיא להם על המשחק המשובח, על ההצגה שהיתה כל כך נוגעת וגם להתווכח על דמותו של דאוד שלא היתה לטעמי מספיק משככנעת כאידיאולוגיה.